ודאי נתקלתם בתופעה של צורך במתוק לאחר הארוחה. רובנו, אם לא כמעט כולנו, מרגישים צורך בקינוח קטן (או לא קטן) לאחר ארוחה דשנה, ולפעמים גם סתם לאחר ארוחה רגילה.
תופעה זו לא נובעת מגרגרנות! לפחות לא ברוב המקרים… 🙂
הן הרפואה המערבית והן הרפואה הסינית מיטיבות להסביר את הצורך הזה.
בראייה המערבית: כאשר אנחנו אוכלים מזון, הסוכר שבמזון מתפרק ונספג לזרם הדם. כשרמות הסוכר בדם עולות, מופרש אינסולין מהלבלב. תפקידו העיקרי של האינסולין הוא להכניס את הסוכר לתאים (התאים צריכים את הסוכר לפעולתם), הוא למעשה אחראי על הבקרה של רמות הסוכר בדם.
כאשר התזונה שלנו מורכבת בעיקרה מסוכרים – לאו דווקא מממתקים, אלא מכל דבר המכיל סוכרים פשוטים כמו קמח לבן, לחם, פסטה, פירות מסוימים, מוצרי מזון מתועשים – מופרשת כמות גדולה של אינסולין לדם בכל ארוחה. בשלב כלשהו, הגוף מפתח תנגודת לאינסולין, שזהו מצב מסוכן ביותר היות והגוף "מתרגל" להימצאות אינסולין, ולכן הוא צריך מנה גדולה יותר שלו כדי להכניס את הסוכר לתאים. זה די דומה למצב של התמכרות לסמים – ככל שהצורך משתמש יותר בסמים, הגוף שלו מתרגל אליהם, והוא צריך מנת סם גדולה יותר. כך למעשה נוצר "מעגל רשע" בו לא משנה מה אנחנו אוכלים, כמויות גדולות של אינסולין יופרשו למחזור הדם, וכאשר יש הרבה אינסולין – הגוף "דורש" עוד סוכרים כדי שיהיה לו מה לעשות עם עודף האינסולין. מצב זה, אגב, עלול להוביל לסכרת סוג 2 (או סכרת מבוגרים). בגלל מעגל הרשע הזה, לאחר ארוחה לא מאוזנת – אנחנו מרגישים צורך צורך בלתי נשלט בסוכר. זוהי תופעה פיזיולוגית לחלוטין שצריך לפתור, אך אל לנו להאשים את עצמנו בגרגרנות.
בראייה הסינית: אחד האיברים המשמעותיים ביותר במערכת העיכול ברפואה הסינית הוא הטחול. הטחול משויך לאלמנט האדמה, לצבעים חום-צהבהב ולטעם המתוק. למעשה, הטעם המתוק הוא בעל אנרגטיקה מחזקת, כלומר – צריכה מתונה של מתוק מחזקת אותנו (אולם מדובר, לרוב, בכמויות קטנות מאוד של סוכר).
מכל מקום, כאשר איבר אנרגטי לא מאוזן, הוא מתחיל להראות סימנים. במקרה הזה, כאשר אנחנו רגילים להאביס על מערכת העיכול שלנו יותר ממה שהיא יכולה לעכל, או לחלופין – אנחנו במצב של תת-תזונה (יכול להיות מצב בו אנחנו אוכלים, אבל לא את מה שהגוף באמת צריך) – הטחול נחלש. כאשר הטחול חלש, הוא דורש יותר מתוק.
במקרים קלים יחסית של חולשת טחול, נראה את הצורך במתוק לאחר ארוחה. במקרים קשים יותר, יהיה צורך ודחף תמידי למתוק, גם בלי קשר לארוחה.
איך נגמלים מהתופעה?
ובכן, הלוואי וזה היה פשוט. עלינו לשנות את הרגלי החיים שלנו בכלל ואת הרגלי התזונה שלנו בפרט. לצרוך תזונה מאוזנת, בשעות קבועות ובמנות קטנות, לשמור על רמת הסוכרים מאוזנת בדם לאורך כל שעות היום על ידי צריכה של מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך. מובן שהתזונה צריכה להיות מותאמת לצרכים של כל אחד ואחד, אך בגדול – תזונה המיטיבה עם הטחול היא של ירקות כתומים-חומים ומזונות עשירים בסיבים, כגון בטטה, דלעת, גזר (פחות), דלורית, שיבולת שועל, שיפון, סובין ועוד.
ניתן ורצוי להיעזר ב[intlink id="374" type="post"]דיקור סיני [/intlink]ו[intlink id="370" type="post"]בשיאצו [/intlink]לחיזוק הטחול ולאיזון מערכת העיכול, וכן ב[intlink id="362" type="post"]צמחי מרפא [/intlink] כאשר המצב מסובך יותר.
אוקיי, אז אכלנו מתוק לאחר הארוחה. אבל זה רק חלק מהבעיה… הרי רובנו גם אוהבים לשתות קפה עם הקינוח!
את תופעת הקפה לאחר הארוחה אפשר לתלות גם בהרגלים סביבתיים, אך גם לה יש הסבר פשוט למדי. הרי אנחנו כבר יודעים שאם יש לנו צורך במתוק, זה מעיד על חולשה של מערכת העיכול והטחול. אם נשים לב, נראה שלאחר ארוחות אנחנו גם עייפים, הרי מערכת העיכול עובדת קשה. הקפאין נותן לנו תחושה של עירנות, ולכן הרבה פעמים נרצה לשתות קפה לאחר הארוחה. הצרה היא שצריכת קפה לאחר ארוחה מונעת ספיגה של ויטמינים ומינרלים חיוביים שצרכנו בארוחתנו. לכן, עדיף להמתין מינימום שעה מתום הארוחה ועד לשתיית הקפה.
בתיאבון!
[intlink id="14" type="category"]חזרה למאמרים[/intlink]
[intlink id="5" type="page"]חזרה לדף הבית[/intlink]
_______