האש הינה אלמנט מרכזי מאוד ברפואה הסינית. ברמה הפילוסופית הבסיסית, האש מייצגת תנועה, יאנג, בשלות. ניתן לקשר אותה לתהליכים ומצבים הדורשים אנרגיה כגון מטבוליזם, אנרגטיות, אונות, חשק מיני, דחפים.
האש היא אלמנט יאנגי אך היא תלויה מאוד באלמנטים יינים יותר כגון העץ (ממנו היא מוזנת) והמים (על ידיו היא מבוקרת ונשארת בשליטה). אם לא יהיה עץ, האש לא תבער. אם לא יהיו מים, האש עלולה להשתולל ולכלות את כל מה שנקרה בדרכה. במידה והאש חזקה מדי היא גם עלולה לפעול נגד המים ולאדות אותם ובכך לכלות את הנוזלים.
מבחינת רגשות, אלמנט האש מקושר לשמחה. האיברים המקושרים הינם הלב (יין), המעי הדק (יאנג), וכן שני איברים נוספים – מגן הלב (יין) והמחמם המשולש (יאנג).
אם כך, יש קשר בין רגשות של שמחה ואושר לבין מצב הלב. מצד אחד, הלב ניזון משמחה, ומצד שני – עודף שמחה (מאניה) מייצג אי-יציבות של אלמנט האש ועלול לפגוע בלב (ולהוביל לדפרסיה).
מכאן שהאש היא חיונית מאוד – היא מתחילה ומבשילה תהליכים ואחראית על התפתחות ויצירה; היא משמחת, מושכת ויפה למראה; אולם – צריך לזכור שאם היא לא בשליטה היא יכולה להתפתח לשריפה ולגרום נזקים עצומים, ומצד שני – אם לא נזין אותה מספיק, היא לא תתקיים.
כמו כל אלמנט ברפואה הסינית, האש מתקשרת לאיבר חישה ספציפי, והוא הלשון. דוגמא טובה מהחיים היא אנשים שנמצאים במצב מנטלי מעורער – ואחד הביטויים הוא דיבור מהיר, לא ממוקד, מתיש. אם נתבונן בלשון של אותם אנשים, סביר שנראה שהיא אדומה או שקצה הלשון אדום (הקצה מייצג את הלב).
אם אלמנט האש לא מאוזן והאש לא מרוסנת, היא עלולה לכלות את מאגרי הגוף – מאגרי היין – תמצית החיים והנוזלים. כך נראה תופעות של יובש, הצטמגות של נוזלים ותחושות חום. בסופו של דבר האש תגווע, כי לא יהיה לה ממה להתקיים.
תופעות פיזיולוגיות של מצבי עודף באלמנט האש עשויות להתבטא בהיפראקטיביות, מצבי רוח קוטביים (שמחה רבה ולאחריה דכאון), תחושות חום ובעירה, צמא, הזעות, רעב (אש הקיבה מכלה את המזון במהירות ולכן הגוף צריך עוד ועוד מזון), כעס, כאבי ראש הולמים, הבזקים בעיניים, אירוע מוחי, יצר מיני מוגבר עד בלתי נשלט, קשיי שינה (האש משתוללת בלילה במקום להתכנס פנימה). באנשים אלה נטפל על ידי צינון האש בחוזקה על ידי דיקור או צמחי מרפא מקררים (דומה לשפיכת מים על מדורה) או על ידי הזנת נוזלים עדינה שתאזן את השתוללות האש.
לעומת זאת, במידה ואין מספיק אש – נראה תופעות של עייפות, תשישות, היעדר יצר מיני (ירידה בליבידו), בעיות זקפה, בעיות בפוריות האישה והגבר, אנשים שנראים אנמיים או אפטיים, תחושות קור בגוף. לאנשים אלה נרצה להזין את האש (יאנג) ולתמוך במקביל בחומר הגלם (יין). ניתן לעזור על ידי דיקור נקודות המחזקות אש, שימוש במוקסה ובצמחי מרפא.
לסיכום – האש הינה חיונית ביותר לתפקודנו ועלינו לשמר אותה ולשמור עליה באיזון. יש להמנע ממצבים בהם האש תהיה חסרת רסן, אך לא לדכא אותה ולשמר אותה "על להבה קטנה". בדומה למדורות ל"ג בעומר – המשמחות את הילדים והמבוגרים, יפות ומושכות ומלאות קסם ופלא, ניתן להפיק מהאש דברים חיוביים, אך אל לנו לשכוח כי גם מדורה תמימה עלולה להסתיים בשריפת ענק.
ועוד – קצת על תפוחי אדמה, ברוח ל"ג בעומר
תפוח אדמה, המאכל הכל כך נפוץ, הינו למעשה פחמימה פשוטה המתפרקת מהר בדם. מורכב בעיקר מעמילן, ולכן הוא בעל ערך גליקמי גבוה למדי ולצערנו לא בעל ערכים תזונתיים מרשימים במיוחד. ערכו הגליקמי הגבוה גורם לסוכר שהוא מכיל להיספג מהר בדם ולהוביל לעלייה ברמת הסוכר. הוא מחזק אנרגיה, אך בדומה לסוכרים פשוטים, ההשפעה היא לטווח קצר ולאחריה יש ירידה.
ברפואה הסינית תפוח האדמה הינו בכל אנרגטיקה נייטרלית (לא חם ולא קר), טעם מתוק, צבע צהוב, איברים עליהם הוא משפיע הם הטחול, קיבה ומעי גס. לפיכך הוא מזין צ'י (אנרגיה) בעיקרו, אך הוא לא בראש הרשימה של המזונות המזינים צ'י.
היות והוא נייטרלי ניתן לשלב אותו ללא חשש כמעט בכל תפריט. עדיף לאכול תפוחי אדמה אפויים, מאודים או מבושלים, ולא מטוגנים (כמו צ'יפס). אפשר ורצוי לשלב בטטה, שהיא מזון הרבה יותר מזין ומקושרת גם היא לאלמנט האדמה.
הקשר נוסף ומעניין הוא שאלמנט האדמה הוא האלמנט המוזן על ידי האש. כלומר, האש שורפת ומכלה עד שנוצר אפר, שהוא למעשה האדמה, ומהאדמה מתחילה הצמיחה.
ל"ג בעומר שמח ובטוח לכולם!
