האם כדאי להשתמש בסד תמיכה למפרקים / חגורת גב / ברכיות / חבק תמיכה?
רואים אותם בכל מקום – אנשים שהולכים עם חבקים למרפק / שורש כף יד, סד תמיכה למפרק, ברכיות, קרסוליות (תמיכה לקרסול), חגורות גב. חלקם אנשים שעברו פציעה או סובלים מבעיה אורתופדית (למשל – מרפק טניס או תסמונת התעלה הקרפלית) וחלקם ספורטאים שמשתמשים בתמיכה למפרקים או לגב.
בעוד האמונה הרווחת היא שתמיכה היא הכרחית במצב דלקתי, או תחת מאמץ פיזי גבוה (אימון), המציאות הקלינית מלמדת שלא כך הוא הדבר. אמנם לפעמים אין ברירה וחייבים להשתמש בתמיכה, אבל ברוב המקרים – עדיף שלא. במאמר אפרט את דעתי בנוגע לסוגים שונים של תמיכות.
למה משתמשים בסד, חבק או תמיכה?
סד תמיכה למפרק כף היד. מגביל את תנועות המפרק
כדי להבין את הרעיון שהוביל לשימוש בתמיכה או בסד, צריך להפריד בין שני מצבים עיקריים – תמיכה בשל פציעה או דלקת, ותמיכה בשל מאמץ גופני שהמשתמש מתכונן לעשות.
תמיכה בשל פציעה או דלקת – למשל דלקת גידים במרפק, דלקת בשורש כף היד, דלקת בברך או בקרסול, בין אם לאחר טראומה או כתוצאה משחיקה או שימוש יתר.
הרעיון של התמיכה הוא כפול – להגביל את תנועת המפרק, וליצור לחץ (compression) על האיזור המודלק. הגישה הזאת טוענת שכאשר יש דלקת, צריך להגביל תנועה כדי שהמקום יתרפא ויחלים, וכן כי לחץ מתון על האיזור הכואב יפחית את הכאב. גישה זאת תואמת את הגישה לטיפול ראשוני בטראומות פיזיות – RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation).
רופאים נוטים להמליץ על שימוש בחבק, סד או תמיכה מתוך המחשבה שאם המקום לא יזוז, הוא יחלים.
תמיכה לקראת מאמץ גופני – בעיקר מדובר בברכיות, חגורות גב ומגני קרסול. המטרה של הספורטאי כאן היא גם למנוע תנועתיות יתר (לייצב את המפרקים) וגם לתמוך בשרירים כדי למנוע פציעה. במקרים של פציעה קיימת, המטרה היא בעיקר להגביל את התנועה ולמנוע החמרה שלה.
הבעייתיות שבשימוש בסד או תמיכה
שימוש בסד בזמן פציעה או דלקת
כאמור, סד או תומך נועדו כדי למנוע תנועתיות של המפרק. פה בדיוק טמונה הבעיה (חלק ממנה) – הגבלת התנועה הזאת גורמת בטווח הבינוני והארוך לקיצור גידים, רצועות ושרירים ויוצרת מגבלה בתנועה. כאשר נוצרת מגבלה בתנועה או קיצורי גידים ושרירים – הבעיה תונצח, ותחזור על עצמה גם אם תהיה הטבה רגעית.
במלים אחרות – הגבלת התנועה היזומה מנציחה את הבעיה שלשמה מלכתחילה נעשה שימוש בסד / חבק / תומך.
חגורה לתמיכה בשרירי הגב והבטן. עלולה לגרום להתרגלות של הגוף
מעבר לכך, הגבלת התנועתיות ויצירת לחץ על המקום מאטה את תהליכי הריפוי של הגוף. היא מאטה את זרימת הדם, הקריטית להחלמה וחידוש הרקמות. במצב של פציעה אנחנו דווקא רוצים לעודד תנועתיות מתונה ולעודד זרימת דם, ולא להגביל ולהאט אותן.
הבעיה השניה בשימוש בתמיכה היא התרגלות הגוף לתמיכה. כאשר אנחנו משתמשים בתמיכה פסיבית, גורם חיצוני ש"עוזר" לנו לעשות או לא לעשות משהו (למשל, חגורת בטן לכאבי גב שמחזיקה את השרירים), התמיכה הזאת בעצם מחליפה את פעולת השרירים והגידים הטבעית. לאורך זמן, הגוף יתרגל לתמיכה, השרירים ייחלשו, ובמקרה כזה – יהיה מאוד קשה להפסיק להשתמש בתמיכה, גם ביומיום וגם כשאין כאבים.
כמובן שאין שחור ולבן וגם פה צריך לעשות אבחנה מבדלת והתאמה אישית. יש מקרים בהם חייבים להשתמש בתמיכה, למשל – במצב אקוטי וחריף במיוחד של דלקת, בה אין אפשרות בכלל להזיז את המפרק או הגפה וכל תזוזה הכי קטנה גורמת לכאבי תופת. במצב כזה, למשל, עדיף להשתמש בתמיכה אבל להיות מודעים להשפעה שלה ולנסות "להגמל" ממנה כמה שיותר מהר ולא לפתח תלות בתמיכה.
דוגמא טובה לכך היא נקע אקוטי וחמור בקרסול. בשלב הראשוני נשתמש בקירור כדי למנוע בצקת, וכן נגביל בצורה מסוימת את תנועת הקרסול על ידי תחבושת אלסטית או חבק קרסול, כדי לא להעמיס על הרצועות והגידים שעלולים להקרע. יחד עם זאת, תוך 48 שעות ברוב המקרים כדאי להפסיק להשתמש בתמיכה וכן לנסות לעשות תנועתיות מתונה וקלה כדי לא ליצור "קבעון" של התהליכים.
שימוש בתמיכה במהלך אימון גופני
במקרה של פציעה כרונית, למשל קרע במיניסקוס בברך או בעיה ברצועות הקרסול, והספורטאי רוצה להמשיך להתאמן, יש הגיון בשימוש בתמיכה במהלך האימון. התמיכה אכן תגביל את התנועות ותמנע בדרך זו החמרה של הפציעה, וגם תיתן תחושת בטחון למתאמן.
לעומת זאת, במידה ואין בעיה או פציעה, אני אישית לא מוצא סיבה להשתמש בתמיכה – לא לגב, לא לברכיים, קרסוליים או כל דבר אחר. ברגע שאנחנו משתמשים בתמיכה, כאמור, אנחנו "מבטלים" או לפחות מחלישים את פעולת השרירים התומכים, ובכך יוצרים התניה לכך שאת הפעולות האלה נצטרך לעשות עם תמיכה.
מתי כן הגיוני להשתמש בתמיכה באימון גופני?
- כאשר מנסים לשבור שיא אישי מבחינת משקל (גם, רצוי בלי, אבל אם זו חזרה אחת זה לא מזיק)
- במקרים של פציעה כרונית (היות ובפציעה אקוטית- אני ממליץ בכלל לא להעמיס על המקום)
- כאשר יש אימון עם הרבה מאוד חזרות במשקל גבוה ואתם יודעים שיהיה לכם קשה לשמור על טכניקה ואתם עלולים להתחיל לפצות עם שרירים וזה יכול לגרום לפציעה
אגב, אמנם ציינתי שיש הגיון בשימוש בתמיכה כאשר סובלים מפציעה כרונית, יחד עם זאת – אני אישית חושב שעדיף לחזק את השרירים התומכים ולשקם את המפרקים, לשפר את התנועתיות ולחזור לפעילות מלאה גם בעומסים גבוהים – רק בלי התמיכה.
עדיף שהגוף יהיה מספיק חזק ותקין כדי לבצע את הפעולות שאתם רוצים, מאשר להשתמש בתמיכה חיצונית.
חלופות לתמיכה פסיבית
אחרי שהבנו מה המנגנון של התמיכה הפסיבית (חבק, סד וכו'), מה היתרונות ומה החסרונות, אפשר לדבר על חלופות.
מבחינה פיזית – תרגילים לשיקום המפרקים, השרירים והגידים יכולים לעזור מאוד להתמודד עם הכאב, לתמוך בגוף ובפעולות הגוף הטבעיות ולחזור לפעילות מלאה. מובן שבפגיעות מסוימות קשות (למשל – שחיקה כרונית וקיצונית של הסחוסים בברך) תרגילים לא בטוח שיספיקו ואולי יהיה צורך בכל זאת בתמיכה.
ייצוב קרסול עם קינזיוטייפינג. תמיכה אקטיבית ולא פסיבית
מעבר לכך, להפגת הכאבים ושיפור התהליכים בגוף, דיקור סיני יעיל מאוד. הדיקור למעשה משפר את תהליכי ההחלמה, ותומך בו לאורך כל התהליך – גם בהפגת כאב, גם בהפגת הדלקת וגם בשיפור טווחי התנועה.
בנוסף לדיקור, ניתן ורצוי להוסיף קינזיוטייפינג. המדבקות אולי נראות דומות לחבק או לסד, ולכן אנשים לפעמים נוטים להתבלבל ולחשוב שהפעולה דומה, אך היא שונה לחלוטין ואפילו הפוכה.
בעוד בתמיכה פסיבית – הגוף לא מתאמץ (כי יש משהו שיחליף אותו), השרירים לא מגורים, והרעיון הוא הגבלת תנועה; בקינזיוטייפינג הגישה היא הפוכה – הטייפ יוצר ומשפר תנועה (כלי דם, לימפה) ובכך מפחית את הדלקת ועוזר לגוף להתאושש, ובנוסף לזה – גם כשאנחנו משפיעים על שרירים וגידים, ההשפעה היא אקטיבית ולא פסיבית. הכוונה היא שהטייפ מגרה את הגוף כך שכן יפעיל את השרירים. לכן הפתרון של קינזיוטייפינג בשיקום – הרבה יותר נכון ומתאים ברוב המקרים.
כמובן שתרגול סוטאי – תרגילים יפנים לשיפור היציבה וטווחי תנועה – גם יעזור במקרים כאלה. סוטאי, בניגוד לתרגילי פיזיותרפיה, לא נועד כדי לחזק שרירים או להרפות שרירים. המטרה היא איזון המפרקים, השרירים, טווחי התנועה והיציבה כך שהגוף יתפקד בצורה טובה יותר.
לסיכום – תמיכה זה טוב או לא?
מנקודת המבט שלי – תמיכה אמנם אמורה לעזור לנו, אבל בטווח הבינוני והארוך היא דווקא יכולה להזיק.
לכן, בין אם מדובר בפציעה או דלקת ובין אם מדובר בתמיכה באימון גופני – אם אפשר בלי, זה עדיף. במקרים שאין ברירה, אפשר להשתמש בתמיכה אבל כדאי לנסות כמה שפחות להיות תלויים בה.
