רכבת אנטומית
לפעמים כואב לנו מקום מסוים בגוף – ראש, גב תחתון, צוואר, השוק ברגל – אבל לא משנה כמה אנחנו מטפלים במקום עצמו, אין הטבה ממשית והכאב נמשך. איך זה הגיוני? למה זה קורה?
כדי לענות על השאלה הזאת, בה אני נתקל הרבה, כדאי להבין איך מערכת התנועה, מערכת השריר-שלד-פאשיה (רקמת חיבור) פועלת.
מערכת השריר-שלד בנויה שכבות המשפיעות אחת על השניה
הגוף שלנו בנוי בתלת-מימד. כלומר, הוא מורכב משכבות. השכבה החיצונית היא העור, אחר כך מגיעה רקמת החיבור, השרירים / גידים / רצועות, כלי דם, עצבים, עצמות, איברים פנימיים. הכל עובד בסינרגיה כגוף אחד. אי אפשר להפריד בין המערכות, כי הן תלויות ומשפיעות אחת על השניה.
מערכת התנועה של הגוף מורכבת מכל המערכות האלה, ובמיוחד ממערכת השריר (כולל גידים ורצועות), עצמות, ומה שמחבר בין הכל – רקמת החיבור הנקראת פאשיה (Fascia).
רקמת החיבור הזאת בעצם מחברת בין כל הדברים הקשורים לתנועה. היא מחברת בין השרירים, בין שריר לגיד (גיד הוא בעצם המשך של השריר) לעצם, בין רצועות לעצמות, בקיצור – בין הכל להכל ולכן יש לה תפקיד מאוד חשוב בתנועתיות של הגוף.
מעבר להבנת הפאשיה, כשאנחנו מסתכלים על איך שרירים מורכבים בגוף, אנחנו בעצם מבינים שאין דבר כזה ששריר מתחיל ונגמר סתם ככה. שריר מתחיל בעצם מסוימת ונגמר בעצם אחרת, כשפעולת הכיווץ שלו גורמת לתנועה. אבל, וזה אבל חשוב – שריר לעולם לא יסתיים מבלי להיות קשור לשריר / גיד / רצועה אחרים. כאמור, הגוף בנוי בשכבות, ובמקרה הזה – שרירים, גידים ורצועות תמיד חופפים אחד לשני.
כשמבינים את זה, מבינים שכל תנועה וכל פעולה פיזית שאנחנו מבצעים, מפעילה לא רק את השרירים והרקמות הקשורים לאותה גפה, אלא עוד הרבה מאוד רקמות המשפיעות על תנועת הגפה או מושפעות ממנה. כשספורטאי מבצע פעולה מסוימת, בצורה מיטבית – הוא מפעיל למעשה כמעט את כל השרירים בגוף שלו. מדהים, לא? 🙂
לדוגמא – שריר הדו-ראשי של היד (בייספס). נקודות המוצא שלו (origin) היא בזיז של הסקפולה (בשני מקומות, היות ויש 2 ראשים לשריר) ונקודות הסיום שלו (insertion) היא בעצם האמה. התפקיד העיקרי של השריר הזה הוא ביצוע כפיפה של המרפק.
אבל, באיזור הסקפולה (עצם השכמה) בוא הוא מתחיל עוברים עוד שרירים שעוטפים אותו – שרירי הכתף, מייצבי הכתף, שריר החזה, הטרפז, מקרבי השכמות ועוד. באמה עצמה, עוברים מעליו עוד שרירים – בעיקר מכווצי האמה (flexors) העוזרים לנו בביצוע כפיפה של כף היד וכפיפה של האצבעות.
מה שזה אומר בפשטות זה שיכול להיות שיהיה לנו מצד אחד כאב ומגבלה בסגירת כף היד – אך המקור יכול להיות או בשריר הדו-ראשי, או בכלל בכתף. אגב, זה לא מחויב המציאות – ייתכן והבעיה אכן תהיה במכופפי האמה.
עוד אופציה אפשרית באיזור הזה היא כאב בשריר הדו-ראשי שמקורו בכלל בטרפז, דלתואיד או אפילו החזה. מתח שרירי באיזור החזה, למשל, יכול לגרום למתיחה של שריר האמה ולגרום למגבלה בפשיטת המרפק (התנועה ההפוכה למה שהדו-ראשי עושה).
נקודת מבט נוספת בנוגע לשריר הדו ראשי: ייתכן ומסיבה מסוימת נוצר בשריר הזה מתח גבוה, כיווץ, קיצור או קרע. ה"תקלה" בשריר הזה יכולה לגרור בעיות ומוגבלות בכל המקומות שצוינו – חזה, כתף, גב עליון, אמה, אצבעות, כף יד. כלומר, הרכבת האנטומית "נוסעת" לשני כיוונים – שריר מושפע מכל הרכבת שהוא שייך אליה (והאמת, גם מרכבות אחרות) אבל גם משפיע על כל הרכבת.
מה שאנחנו מבינים מזה הוא שבעיה במקום מסוים בגוף, ייתכן והמקור שלה הוא מקומי (פציעה, טראומה ישירה למקום, קרע או מתיחה וכו') אך בחלק מהמקרים המקור הוא בכלל במקום מרוחק יותר.
כדי לבצע תנועה מושלמת הספורטאי צריך להשתמש בכל השרירים בגוף
דוגמא חשובה נוספת היא הרכבת אחורית של הגוף – המחברת את זוקפי הגו מאיזור הצוואר, דרך הגב, האגן, שרירי הרגל האחוריים (המסטרינגס, תאומים), גיד אכילס, והפאשיה של כף הרגל.
זו דוגמא חשובה כי המון אנשים מגיעים עם כאבי גב – וכשבודקים להם את התנועתיות, אנחנו מגלים שהבעיה מתחילה הרבה יותר נמוך – בשרירי הירך והתאומים. זה כמובן עובד גם הפוך – דורבן (דלקת ברקמת החיבור של כף הרגל) בהרבה מקרים מקורו בכלל בקיצור של שרירי התאומים, ההמסטרינגס, הגלוטאוס (ישבן), ולפעמים הקיצור והמתח נמשך עד הצוואר. כלומר, אם נטפל רק במקום עצמו, ונעשה מתיחות ותרגילים רק לכף הרגל – ההצלחה תהיה חלקית בלבד, כל עוד לא נטפל בכל הרכבת.
אם מבינים את ההגיון שמאחורי הרכבות האנטומיות, ומבינים שכל השרירים קשורים זה לזה – אפשר ללכת רחוק ולהבין שכאשר אתם מרימים את יד ימין (בעמידה, לצורך העניין), לא רק שרירי הזרוע והכתף פועלים אלא בעצם כמעט (אם לא כל) השרירים בגוף, אפילו כף הרגל השמאלית.
אז מה עושים בפרקטיקה כדי להמנע ולטפל בפציעות, תוך הבנת הרכבות האנטומיות?
לספורטאים שביניכם, אלה שמתאמנים באופן קבוע (וגם לא) – בין אם מדובר בהליכה, ריצה, קרוספיט, חדר כושר, או כל ספורט אחר – מומלץ מאוד לחמם ולמתוח את כל הרכבות האנטומיות, או לפחות את אלה שקשורות לשרירים והאיזורים עליהם אתם הולכים לעבוד.
למשל – לפני תרגול דדליפט (הרמת משא מהרצפה) חובה לחמם ולמתוח את כל הרכבת האחורית. כלומר, למתוח את כל השרירים מכף הרגל, שריר התאומים, הירך האחורית, הישבן, הגב, עד הצוואר.
דוגמא נוספת – עבודה על החזה – כדאי לבצע חימום לא רק לחזה, אלא גם לצוואר, הכתף, הזרועות, האמות, והגב העליון.
אם אתם עוסקים בפעילות המאמצת את כל הגוף, כדאי לבצע חימום יסודי לכל הגוף ולכל הרכבות האנטומיות הרלבנטיות. כדאי להשקיע לפחות 10-15 דקות בחימום – חימום דינאמי (העלאת דופק והזרמת דם לשרירים, מתיחות דינמיות עדינות ולא סטטיות עמוקות), עבודה על מוביליות (הנעת והגדלת טווחי תנועה של כל המפרקים בגוף).
בסיום האימון – חשוב מאוד כן לבצע גם מתיחות עמוקות סטטיות לכל הרכבות האנטומיות שעבדו, ובנוסף כדאי לעבוד עם גליל עיסוי על מנת לשחרר את כל הרקמות המתוחות.
בטיפול בפציעות, כדאי לעשות את אותו דבר – לא לבודד רק את המקום הפצוע והכואב, אלא להבין מה הרכבת הקשורה אליו ולטפל בכולה. בצורה זו התוצאות יהיו מהירות יותר, מפתיעות יותר, ועמוקות יותר. פתאום תרגישו שטווחי תנועה השתפרו למרות שאפילו לא ידעתם שיש לכם מגבלה, תהיו יותר יעילים מבחינה גופנית, והתחושה הכללית תשתפר.
הקשר שבין רכבות אנטומיות לרפואה סינית
הסינים, מסתבר, ראו את הדברים בשלב הרבה יותר מוקדם. במקום לקרוא לקשרים בין הגידים, הרצועות, העצמות, השרירים וכו' "פאשיה", הם קראו לזה "צ'י". במקום לקרוא לזה "רכבת אנטומית" הם קראו לזה "מרידיאן", שהוא ערוץ אנרגטי העובר במקומות שונים בגוף.
מה שיפה הוא שהרבה מאוד מהרכבות האנטומיות (אולי אפילו כולן) עוברות בדיוק על מסלולי המרידיאנים שהסינים אבחנו ומצאו לפני אלפי שנים. המרידיאנים הם לא רק "אוטוסטרדות" העוברות לאורך ולרוחב הגוף (במפות המוכרות של המרידיאנים רואים רק קווים), אלא הם גם חודרים פנימה לתוך הגוף, לתוך הרקמות ולאיברים הפנימיים, ובעצם נמצאים בכל מקום וקשורים לכל דבר – בדומה לרקמת החיבור.
הדוגמא שהכי קל להסביר דרכה את הקשר בין רכבות אנטומיות לבין מרידיאנים היא הרכבת האחורית של הגוף. הרכבת הזאת עוברת כמעט בדיוק על מרידיאן שלפוחית השתן, שמתחיל בחלק העליון של העין, עולה דרך הראש ויורד דרך הצוואר, הגב, הישבן, החלק האחורי של הרגליים, כף הרגל, ועד הבוהן הקטנה (הזרת).
בהרבה מקרים של כאבים לאורך המרידיאנן הזה – בין אם זה כאב ראש, כאב גב, כאב בשרירי הרגליים או בכף הרגל – המקור הוא מרוחק והטיפול יהיה מרחוק. כך למשל, כדי לטפל בכאב ראש בעין הנמצא במסלול המרידיאן, הדיקור יתבצע דווקא בקצה השני של המרידיאן – בזרת של כף הרגל.
וכך, האמת, אני מטפל כמעט בכל בעיה בקליניקה. בחלק מהמקרים אני משתמש בדיקור מרוחק של המרידיאן הפגוע, אבל בהרבה מאוד מקרים אני בכלל מדקר נקודות על מרידיאנים אחרים הקשורים למרידיאן הפגוע, כלומר – אני משפיע על רכבת אנטומית אחת כדי לתקן בעיה ברכבת אנטומית אחרת 🙂
