קרע בשריר, קרע בגיד, קרע ברצועות – גורמים, טיפול ומניעה

אחת התלונות הנפוצות בקליניקה היא קרע בגיד, קרע בשריר או קרע ברצועות. הפציעה נפוצה הן בקרב ספורטאים מקצועניים, הן בקרב אנשים העוסקים בספורט כתחביב, והן אצל אנשים שלא עוסקים כלל בספורט (במקרה הזה יותר בגילאים מבוגרים). במאמר הקצר נסקור את הסיבות לקרעים, הבדלים בסוגי הקרעים, כיצד ניתן להמנע מקרעים – וגם נמליץ על טיפול בקרע בשריר, קרע בגיד או קרע ברצועות.

ראשית, יש להבדיל בין קרע בשריר, קרע בגיד, או קרע ברצועה:

קרע בשריר

למעשה, באופן תיאורטי כמעט בכל פעילות גופנית נוצרים קרעים מיקרוסקופיים בשרירים, ולאחר מכן השריר נבנה בצורה חזקה יותר (נפוץ בעיקר באימוני כוח, אבל גם באימונים אירוביים).
קרע בשריר עלול להיווצר מכמה גורמים עיקריים:
1. הפעלת עומס גבוה מדי על השריר תוך כדי התנגדות. השריר לא עומד במאמץ ועלול להקרע.
2. פעולה חוזרת ונשנית, ללא הכנה מספקת (ביצוע פעילות גופנית ללא חימום או שחרור מספקים). הקרעים המיקרוסקופיים הנוצרים ממילא לא מתאחים כמו שצריך ועלולים לגרום לקרע משמעותי יותר.
3. טראומה – פגיעה חיצונית, נפילה, תנועה חזקה ופתאומית.

גורם מספר 1 נפוץ בעיקר אצל ספורטאים מקצועניים, אך לא רק. בספורט המקצועני, בעיקר באומנויות לחימה כמו ג'ודו והיאבקות בהן יש כל הזמן התנגדות תחת עומס גבוה, וכן באימוני הרמת משקולות (מקצועניים או לא מקצועניים) ואימוני קרוספיט, יש חשש להפעלת עומס גבוה מדי על השריר ובכך סיכון בקרע.
גורמים 2+3 נפוצים בעיקר אצל אנשים העוסקים בספורט כתחביב. יש 3 בעיות עיקריות בעיסוק בספורט בצורה הזו, שעשויות לגרום לפציעות וקרעים:
א. ברוב המקרים מבצעים את הפעילות הגופנית רק פעם אחת בשבוע, ולפעמים פעמיים. בתדירות כזו הגוף לא באמת יודע לבנות כושר וסיבולת שרירית – יש צורך במינימום 3 פעמים בשבוע כדי לחזק את השרירים בצורה נכונה.
ב. לא מבצעים חימום לפני האימון, ולא מספיק מתיחות (אם בכלל) לאחר האימון. ברוב המקרים אי ההקפדה נובעת או מחוסר מודעות ("אני מתאמן רק פעם בשבוע, לא צריך לחמם את השרירים") או מ"עצלנות" (אני עומד להתאמן עכשיו שעה-שעתיים, אין לי כח / זמן לחימום ומתיחות). כאשר לא מקפידים על חימום ומתיחות נכונים – הסכנה בקרעים גדולה מאוד! הגוף לא רגיל לעומסים (גם בגלל סעיף א'), והוא לא מוכן לפעילות אינטנסיבית שכזו.
ג. טראומה – היות והגוף לא מאומן ולא מספיק חזק, הנטיה להפצע מטראומה גדולה יותר. מעבר לכך, צריך לדעת גם "איך להפצע" – למשל, שחקן כדורסל מקצועני, כשמאבד שיווי משקל, יודע כיצד ליפול כדי למנוע פגיעה חמורה.

שרירים הנוטים להקרע הם שרירי התאומים (השוק), שרירי הירך האחורית (המסטרינגס) ושרירי הכתף (rotator cuffs).
כדי להמנע מקרעים בשרירים, מאוד מומלץ להקפיד על חימום יסודי לפני אימון, מתיחות ושחרור לאחר האימון, וכן להקפיד על עומס אימונים מפוקח וסרגל מאמצים.

קרע בגיד

קרע בגידי הכתף

קרע בגיד יכול לנבוע מכל אחת מהסיבות שתוארו לעיל, הגורמות לקרע בשריר – עומס גבוה מדי, פעילות חוזרת שגויה ללא חימום ומתיחות, וטראומה. גיד הוא למעשה הקצה של השריר, המתחבר לעצם.
מעבר לסיבות הנ"ל, קרעים בגידים נפוצים גם באוכלוסיה שלא עוסקת בספורט, למשל:
1. אנשים שיושבים שעות רבות מול המחשב או במשרד בתנוחה סטטית. הגידים (וגם השרירים) מתקצרים ומאבדים מהאלסטיות, ומועדים יותר לקרע.
2. גיל מבוגר – עם השנים, האלסטיות של הגידים יורדת באופן טבעי, וכן לפעמים מצטבר סידן בגיד (הסתיידות), מה שעלול לגרום לקרעים.
3. שינויים ניווניים בעצמות המפרקים – נפוץ בעיקר במפרקי הכתפיים. שינויים ניווניים גורמים לעצמות להשתנות – לצמוח יותר מדי, להתעבות ולשנות את הצורה שלהן. כשזה קורה, יש סיכוי שתנועת המפרק עצמו תוגבל ושהגיד "ייצבט" בין העצמות (מה שנקרא Shoulder impingement). המגבלה והצביטה קורות בתנועות מסוימות, בדרך כלל בהרמה של היד הצידה או לפנים. עם הזמן, והצביטה החוזרת, הגיד עלול להקרע.

כדי להמנע מקרעים בגידים (מעבר להמלצות למניעת קרע בשריר), מומלץ להקפיד על מתיחות שרירים, מפרקים וגידים במהלך היום (למי שיושב סטטי בעיקר), ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע (לא כל כך חשוב מה, העיקר שהדם יזרום והשרירים יעבדו. אני ממליץ על צ'יקונג, טאי-צ'י ופילטיס כסוגי האימון המועדפים עליי למניעת פציעות). בנוסף, רצוי להקפיד על תזונה ואורח חיים בריא כבר מגיל צעיר, כדי למנוע את הסתיידות הגידים בעתיד ואת איבוד האלסטיות.

קרע ברצועות

קרע ברצועות פחות נפוץ באוכלוסיה שלא עוסקת בספורט מקצועני. הרוב המוחלט של הקרעים ברצועות קורה במהלך פעילות ספורטיבית, וברוב המקרים כתוצאה מטראומה ישירה.
הרצועות הנוטות להקרע הן בדרך כלל רצועות הברך – ובעיקר הרצועות הצולבות. לרוב הקרעים הללו נוצרים, כאמור מטראומה – למשל שחקן כדורגל שמתוקל בצורה ישירה לברך, רקדנית שעושה תנועת פיתול חזקה לברך (ואז גם קורעת את המיניסקוס ברוב המקרים) ועוד. כמובן שגם נפילה לא נכונה או תאונת דרכים עלולות לגרום לקרע ברצועות הברך.
היות ומדובר ברוב המקרים בטראומות, אין דרך ספציפית כיצד להימנע מקרע ברצועה, מלבד חיזוק השרירים העוטפים את הברך ושמירה על גמישות המפרק, הגידים, השרירים והרצועות.

הטיפול המשולב בקרע בשריר, קרע בגיד או קרע ברצועות

כמו כמעט בכל פציעה, הדבר הראשון שצריך לעשות אם קרעתם גיד / שריר / רצועה – זה עקרון RICE (בשלב האקוטי – 24-48 שעות):

• R – rest – מנוחה
• I – Ice – קומפרסים של קרח. הקרח "מקפיא" את המקום ומכווץ את כלי הדם ובכך מפחית את התפתחות הדלקת. לאחר השלב האקוטי (24-48 שעות) ההמלצה שלי היא לעשות קומפרסים קרים וחמים לסירוגין, כך כלי הדם יתכווצו ויתרחבו לסירוגין וזרימת הדם תוחש, וכך הריפוי גם כן יוחש.
• C – compression – חבישת המקום על מנת להפחית את הנפיחות, באמצעות תחבושת אלסטית.
• E – elevation – הרמת הגפה הפגועה, לשיפור זרימת הדם.

* כיום מתחילה לצבור פופולריות גישה מעט שונה, המדברת דווקא על תנועה במקום מנוחה, כשהעקרון המנחה הוא שתנועה תגרום לדם לזרום טוב יותר ובכך תמנע את התפתחות הדלקת. אני אישית עדיין נצמד להנחיות המקוריות, היות וכשהגוף בטראומה כל כך חזקה, הוא לא מסוגל כמעט לזוז, ואם נכפה עליו תזוזה – היא תגרום יותר נזק מתועלת.

טיפול קינזיוטייפינג לקרע בשריר הדו-ראשי של היד (בייספס)

כבר בשלב האקוטי מומלץ להגיע לטיפול בקליניקה, המשלב דיקור סיני וקינזיוטייפינג. הטיפול מזרז את תהליכי ההחלמה הט בעיים של הגוף, מפחית את הדלקת ומשפר את טווחי התנועה.
הדיקור מפחית מיידית את הכאב כך שיהיה יותר נסבל וטווח התנועה ישתפר. בנוסף הדיקור מסייע מאוד בטיפול בדלקת האקוטית – ההשפעה, כאמור, היא מיידית.
שילוב הקינזיוטייפינג מסייע לגוף גם לפנות את הדלקת (ניקוז לימפטי), גם להפחית את הכאב, גם לשפר את טווחי התנועה, וגם – וזה חשוב מאוד – למנוע ככל הניתן הצטלקויות פנימיות או הידבקויות של הגידים / רצועות / שרירים הפגועים.
ככל שמקדימים לטפל בבעיה – כך הסיכוי שתיפתר מהר גבוה יותר, לכן אנחנו ממליצים להגיע כמה שיותר מהר בסמוך לפציעה. ככל שנמתין יותר זמן, הגוף "ייקבע" את הפציעה, והטיפול יהיה ממושך יותר ואיטי יותר.
ספורטאים מגיבים מצוין לטיפול, היות והם בכושר טוב וחזקים. לכן הטיפול בפציעות ספורט באמצעות דיקור סיני וקינזיוטייפינג יעיל כל כך.
מעבר לטיפול בקליניקה, מומלץ לבצע תרגילים (ברגע שניתן) לשיקום וחיזוק האיזור הפגוע. בחלק מהמקרים מומלץ לבצע פיזיותרפיה (כשההמלצה שלי היא לא לגעת במקום עצמו פיזית, אלא להתמקד בטיפול שמרני יותר כמו אולטרסאונד, גלי רדיו, ותרגילים כשניתן לבצע אותם). יחד עם זאת, ברוב המקרים אין צורך לשלב את הטיפול הפיזיותרפי בשלב האקוטי של הפציעה, אלא יותר בשלבים הפוסט-אקוטיים והכרוניים של המצב.

האם ניתן לרפא קרע בשריר / גיד / רצועה?

כמו בכל פציעה או בעיה, התשובה היא אינדיבידואלית. הצלחת הטיפול והריפוי נגזרת משני פרמטרים עיקריים:
1. מיקום הקרע ועוביו / אורכו – שרירים וגידים מסוימים מחלימים טוב יותר מאשר אחרים. בנוסף, אם הקרע הוא קטן יחסית (עד 2 ס"מ) הסבירות לריפוי מוחלט גבוהה למדי. יחד עם זאת, אם הקרע גדול (4 ס"מ ומעלה), קשה יותר לרפא, והסיכוי שהוא יתאחה לחלוטין – לא גבוה.
2. מצבו הפיזי של המטופל – אם המטופל ספורטאי, סביר שהריפוי יהיה מהיר ומלא יותר מאשר מטופל שאינו עוסק בספורט, ומערכת השריר-שלד שלו חלשה ופגיעה יותר.

חשוב לזכור! גם אם הקרע לא מתאחה באופן מוחלט, עדיין באמצעות הטיפול ניתן להפיג את הכאבים (אפילו לחלוטין) ולשפר את טווחי התנועה, כך שניתן יהיה לחזור לפעילות מלאה ושגרתית.