הרבה פעמים אני נתקל בשאלות לגבי קינזיו טייפינג –המכונה בשמות שונים, כגון "המדבקה של הספורטאים" בפי אחדים, "הטייפ של הספורטאים", "הרצועות הצבעוניות האלה שרואים על ספורטאים" וכדומה.

השאלות הנפוצות הן:

1. למה זה טוב?
2. מה זה בעצם עושה?
3. איך זה עושה את מה שזה עושה?
4. האם המדבקות מפרישות חומרים כימיים?
5. האם יש משמעות לצבעים השונים?

במאמר זה אנסה לענות על הדברים בצורה הפשוטה ביותר, כי בסך הכל – זה די פשוט (אולי לא בסדר הזה, אבל מבטיח לענות על הכל).

אך לפני הכל, ברצוני להבהיר דבר אחד – אמנם לקינזיוטייפינג יצא שם של "טייפ של ספורטאים", אך רוב המטופלים בשיטה (כ-80%) אינם ספורטאים מקצועיים, אלא אנשים "רגילים".

האם הטייפים (המדבקות) מפרישים חומר?

התשובה היא לא. הטייפ עצמו הוא מעין בד מיוחד (לא פלסטיק ולא גומי), שפותח באמצעות טכנולוגיה מתקדמת (עליה רשומים פטנטים), והוא אינו מפריש שום חומר. החומר הפלסטי היחידי שיש בטייפ הוא הדבק עצמו, שמאפשר את הדבקת הטייפ לגוף. כשמסירים את הנייר מהטייפ, אפשר לראות שהוא מיוצר במרקם הדומה לטביעת אצבע, אותו מרקם עוזר בהדבקה ובהשפעה על הפאשיה (יורחב בהמשך).

למה קינזיו טייפינג בעצם עוזר?

התשובה מורכבת, כי יש כמה דברים שקינזיוטייפינג עוזר בהם, כגון:

1. הפחתת נפיחות, בצקת, דלקת, שיפור זרימת הלימפה, טיפול בשטפי דם.
2. הפגת כאבים.
3. חיזוק או הרפיית שרירים.
4. שיפור טווחי תנועה.
5. טיפול בצלקות.

איך קינזיוטייפינג בעצם עובד?

כל הפעולות שעושה קינזיוטייפינג מתבססות על השפעה על מערכת העצבים הנמצאת מתחת לעור.

מתחת העור קיימים רצפטורים  סנסוריים – המעבירים למוח תשדורות מהשטח (חום, קור, כאב, דגדוג וכדומה). כשאתם נוגעים לעצמכם במרפק, המוח מפרש את זה בצורה מסויימת. אם אתם לוחצים חזק על המרפק, המוח מפרש את הלחיצה ככאב ופועל בהתאם.

כשהמוח (מערכת העצבים המרכזית), למשל, מזהה טראומה – נניח נקע בקרסול – הוא מתחיל בסדרה של פעולות כדי לטפל במקום הכואב. נשלחים חומרים "לתקן" את המקום הפגוע (הגיד שנמתח). הבעיה היא שבהרבה מקרים המוח שולח יותר מדי חומרים כאלה, ואז נוצר פקק – וזו הדלקת שנגרמת כתוצאה מהטראומה, והנפיחות הבצקתית המלווה אליה.

כדי לטפל בבצקת ובכאב, אפשר לעשות עיסוי עדין – ואז המוח יודע שהוא צריך לשלוח יותר דם לאיזור. אפשר לעשות דיקור סיני – והמוח יידע "לתקן" את האיזור הבעייתי על ידי הזרמה וויסות של צ'י ודם. ואפשר להשתמש גם בקינזיוטייפינג, כדי להעביר למוח תשדורת מה בעצם צריך לעשות.

כאן למעשה נכנסת טכניקת ההדבקה של הקינזיוטייפינג. יש כמה וכמה טכניקות של הדבקה המשפיעות על התוצאה (התוצאה היא מה אנחנו רוצים שהמוח יעשה כדי לתקן את המקום הפגוע). כמו כן, היות והטייפ עצמו אלסטי, אפשר למתוח אותו במתח גבוה או נמוך, או בכלל ללא מתח. כמו כן, אפשר לקבוע את כיוון ההדבקה, ובכך גם להשפיע על כיוון הפעולה של הגוף. כל הדברים האלה למעשה מסייעים למערכת העצבים המרכזית לטפל בצורה האופטימלית בבעיה.

הדבקת "מניפה" לטיפול בנפיחות בכף הרגל והקרסול

למשל – במקרה של נפיחות או בצקת באיזור מסוים, נרצה לסייע לגוף לפנות את הנוזלים מהמקום. לצורך כך נשתמש בטכניקת הדבקה "מניפה" (בתמונה), המשפיעה על זרימת הלימפה באיזור. למעשה הדבקת הקינזיוטייפינג בצורה הספציפית הזו עוזרת לגוף לפתוח דרכי זרימה נוספות כדי לשפר את פינוי הנוזלים מהמקום, ובכך להוריד את הבצקת – ואת הכאב. באותה טכניקה אנחנו יכולים לטפל גם בשטפי דם (הזרמת לימפה מזרזת את ההחלמה), בורידים בולטים וכואבים (דליות) ובנפיחויות שונות לאו דווקא על רקע בצקתי.

כאמור, גם כיוון ההדבקה משפיע. תחשבו על אדם שסובל מתפיסות של שריר הדו-ראשי הזרועי (בייספס) – השריר הקדמי של הזרוע. השריר הזה מתחיל באיזור הכתף ומסתיים בזיז בעצם אחרי המרפק. כיווץ השריר גורם למרפק להתכופף. אם נרצה להרפות את השריר, ברוב המקרים נבחר להדביק את הטייפ קודם כל באיזור המרפק (איפה שהשריר "מסתיים") ונמתח אותו לכיוון הכתף (איפה שהשריר "מתחיל"). בצורה כזו המוח מפרש את הגירוי כ"להרפות את השריר". אם נרצה לעשות את ההיפך, כלומר לחזק את השריר, נדביק את הטייפ בכיוון הפוך.  כך למעשה אפשר לחזק שרירים חלשים (כמו שרירי הגב אצל הרבה מהאנשים), או להרפות שרירים תפוסים (צוואר, שכמות, טרפז למשל).

הדבקת קינזיוטייפינג לטיפול בכאב בשריר הטרפז (רום השכמה)

טיפול בכאב

הטיפול בכאב "פשוט" הוא די פשוט להבנה ולביצוע. הטכניקה פה היא לגרום לטייפ לפעול לא לכיוון אחד שלו, אלא לאמצע הטייפ. בצורה כזו, התשדורת העוברת למוח היא של "הרמה" של העור, במיוחד אם מונחים מספר טייפים בכיוונים שונים, שפועלים כולם לאותו כיוון – מרכז. מקום כואב הוא מקום "תקוע", הדם בו לא זורם טוב, וכדי לרפא אותו צריך לשפר את זרימת הדם. תנועת ה"הרמה" של העור מאפשרת לנוזלים ולדם לזרום בצורה קלה יותר באיזור הפגוע, ובכך להתרפא. חשוב להדגיש שהמתח בטייפים לא מפריע לתפקוד היומיומי, ובדרך כלל גם אינו מורגש.

שיפור טווחי תנועה

שיטת הקינזיו טייפינג אינה משפיעה רק על העור, השרירים והגידים, אלא גם (ויש כאלה שיאמרו שרק או בעיקר) על רקמת הפאשיה (פאציה, Fascia). הפאשיה הינה רקמת חיבור, הקיימת בכל מקום בגוף ועוטפת את כל הרקמות, ומחברת ביניהן. היא עוטפת את הגידים, העצמות, השרירים, כלי הדם, העצבים – ומקשרת ביניהם. תיאוריות מסוימות (וביניהן התיאוריה עליה התפתחה השיטה) גורסות כי מערכת הפאשיה היא למעשה מערכת התנועה של הגוף. יש המשווים אותה למעין "תכריכים" העוטפים את כל הגוף, בכל העומקים.

טיפול קינזיוטייפינג לשיפור טווחי תנועה בכתף, גב, צלעות – השפעה על הפאשיה

על ידי הגירוי של העור, והעברת התשדורת לסנסורים שמתחת העור, הטייפים בעצם משפיעים גם על הפאשיה. אם מבינים את המשמעות של הפאשיה, אפשר להבין שכאב בכתף יכול לנבוע מכיווץ או חוסר תנועתיות של פאשיה במקום אחר – למשל החזה, או הצוואר, או אפילו הגב התחתון, הבטן או כל מקום אחר בגוף ש"תקוע".

ד"ר קנזו קאסה, מפתח השיטה, פיתח מספר בדיקות אותן מבצע המטפל בבואו לטפל בקינזיוטייפינג, ובאמצעותן אפשר לשפר את תנועת הפאשיה בכל הגוף ולהביא לריפוי מהיר יותר. אני משתמש בבדיקות ובשחרור הפאשיה לפי האיזור הפגוע, ואם הטיפול אינו מספיק, אני בודק את האיזורים הנלווים היכולים להשפיע על אותה בעיה. על ידי שחרור הפאשיה, הריפוי העצמי של הגוף נהיה אפקטיבי יותר.

בצורה זו, למעשה, באמצעות קינזיוטייפינג אפשר בקלות לשפר טווחי תנועה – למשל של הצוואר, הכתפיים, הגב, הירכיים, וכל מפרק או איבר שאינו מגיע לטווח התנועה התקין שלו.

טיפול בצלקות

צלקת היא פגיעה ברקמה בכמה רמות, לפעמים אפילו בכל הרמות. תחשבו על ניתוח קיסרי – למעשה מתבצע חתך של כל הרקמות – עור, שרירים, כלי דם… דוגמא נוספת היא ניתוח לקיבוע מפרק או עצם (נפוץ אצל רוכבי אופנועים) – יש צורך לפתוח את כל הרקמות כדי להגיע לעצם, לייצב אותה באמצעות ברגים ופלטינות, ואז לסגור. הפגיעה היא בכל הרקמות שבדרך.

הדבקת קינזיוטייפינג לטיפול בצלקת בעמוד השדרה (לאחר ניתוח)

תפקיד הקינזיוטייפינג הוא להפחית את הצטלקות האיזור הפגוע. אי אפשר למנוע מהתהליך לקרות, גם בפציעות קלות יחסית (שבר פשוט, למשל), אך אפשר – על ידי גירוי של הפאשיה בכיוונים שונים – להפחית את התהליך בצורה משמעותית. ככל שמצליחים למנוע או להפחית את התהליך – האיחוי יהיה יותר טוב, ויגרום לפחות צרות ובעיות בהמשך.

אפשר גם לטפל בצלקות קיימות, גם ברמה האסתטית (אם כי אני פחות משתמש בזה), ובעיקר ברמת הכאב. הרבה פעמים צלקת ממשיכה לכאוב לאורך שנים רבות, במיוחד בעונות מעבר, ובאמצעות קינזיוטייפינג אפשר להפחית את הכאב בצורה משמעותית.

הגענו לשאלה שאני חושב שהיא הכי נפוצה  – האם יש משמעות לצבעים השונים?

החברה שאני עובד איתה (החברה המקורית שפיתחה את הפטנט) – Kinesio Tex Gold  – מייצרת טייפים בחמישה צבעים – תכלת, ורוד, שחור, בז' ולבן.

הרעיון שעומד מאחורי הצבעים הוא ההשפעה של צבעים על התת מודע שלנו.

בעקבות מחקרים שנעשו, הגיעו למסקנה שכאשר אדם רואה צבע כחול בהיר, הוא חושב על קור. כשהוא רואה צבע בגוון הורוד/אדום, הוא חושב על חום. יכול להיות שהאדם בכלל לא מודע לזה, אבל המוח שלו מפרש את זה ככה.

בעקבות ההבנה הזו פותחו הצבעים השונים. מעבר לצבע של הטייפ, אין הבדל בטייפ עצמו – לא במרקם, לא בסוג הבד ולא בדבק. רק הצבע שונה.

כך למשל, כשמגיע מטופל עם דלקת "חמה" – כלומר המקום נפוח, אדום, חם – ברוב המקרים אני אשתמש בטייפ בצבע כחול. כשמגיע מטופל המתלונן על כאבים המחמירים בקור – אשתמש בטייפ ורוד.

אז, נעשה קצת סדר בצבעים:

• כחול – מקרר, נשתמש במצבים "חמים".
• ורוד – מחמם, נשתמש במצבים "קרים".
• שחור – משפר טווחי תנועה, אני  משתמש בו על גידים ורצועות.
• בז' – נמצא כי משפיע בעיקר על כאבים ממקור פסיכוגני (פסיכולוגי / רגשי).
• לבן – צבע נייטרלי.

יש מקרים בהם אני פשוט נותן למטופל/ת לבחור איזה צבעים הם רוצים – כי אני מאמין שבתת מודע הם יודעים מה הכי טוב עבורם… גם אם קשור לטעם אופנתי 😉

לסיכום

טכניקת הקינזיוטייפינג היא כלי מדהים. באמצעותו אפשר לטפל במגוון רחב של בעיות – כאב, דלקות, נפיחות, שטפי דם, בצקות, הגבלה בתנועה, חולשת שרירים, שיפור יציבה, שרירים תפוסים ואפילו לטפל בצלקות.

הטייפים יכולים להישאר על הגוף בין מספר שעות למספר ימים – תלוי במטופל/ת, ובסוג ההדבקה שהשתמשנו בה.

מבחינתי – קינזיוטייפינג הוא טיפול תומך, כלומר – הוא למעשה ממשיך את השפעת הטיפול לאורך זמן, בין הטיפולים בקליניקה (דיקור סיני / טווינא / שיאצו או כל טכניקה אחרת שאני משתמש בה).

אני מקווה שהמאמר היה ברור והבהיר את הנקודות העיקריות, ואם קראתם עד כאן – שאפו גדול ממני 😉