פרופריוספציה – "החוש השישי" של הגוף
המונח פרופריוספציה (באנגלית Proprioception) מתאר את יכולת הגוף לזהות את הקשר בין האיברים השונים, המנח שלהם והמיקום שלהם – בלי הצורך להביט בהם. כמו כן, הוא מתייחס גם ליכולת תפיסת הגוף במרחב.
פרופריוספציה – תפיסת הגוף במרחב, שיווי משקל ויציבה
נשמע מסובך? רק נשמע, אבל בפועל זוהי יכולת עמוקה שמושרשת אצל כולנו באופן אוטונומי. במלים פשוטות:
אדם בריא לא צריך להסתכל על היד שלו כדי לדעת אם היא מושטת קדימה, הצידה, אם המרפק מכופף או אם היא מאחורי הגב, למשל. הגוף – בעיקר מערכת העצבים המרכזית – מזהה באופן אוטומטי את מיקום כל האיברים בגוף וכן מזהה את המנח של הגוף (שכיבה, ישיבה, עמידה וכו') ובכך מתאים את עצמו לסיטואציה.
איך זה קורה?
כידוע, מערכת העצבים שלנו מפותחת מאוד. ישנם את העצבים הפריפריאליים, היוצאים מחוט השדרה ומעצבבים דרמטומים (איזורי השפעה בגוף); יש את העצבים הקרניאליים המשפיעים על תפקודים פנימיים אוטונומיים (נשימה, למשל); וישנם עוד עצבים שונים המעצבבים את המערכת השונות (איברים פנימיים, כלי דם וכדומה) וכן עצבים הנמצאים בחיבור שריר-גיד (נקראים GTO) המזהים, בין היתר, עומס המופעל על הרקמה.
מערכת העצבים שלנו משוכללת, ומעבירה ל"מרכז הפיקוד" (המוח) כל הזמן תשדורות בקרה. כך, על ידי סנכרון המידע, המוח יודע לזהות גם איפה נמצא כל איבר, אם מופעל עליו עומס, והיכן הגוף ממוקם ביחס למרחב.
למה אני מספר לכם את זה?
הפרופריוספציה קשורה בצורה ישירה ליציבה שלנו. במצב מאוזן ומסונכרן, הגוף יזהה אם ישנה בעיה ביציבה (למשל – כתף אחת מורמת ביחס לשניה) וישאף לעשות "תיקון", כלומר להרפות אותה ולאזן את עצמו (לפי המודל הביוסינרגטי – נושא מרתק בפני עצמו שנרחיב עליו בהזדמנות).
אבל, מה קורה כאשר באופן קבוע אנחנו "פוגעים" ביציבה שלנו?
קחו לדוגמא אדם שיושב במשרד 8-10 שעות ביום בממוצע. מסך המחשב נמצא בזווית שמאלצת אותו להטות את הראש שמאלה. הוא עושה זאת במשך שנים, כל יום. בהתחלה – הגוף יזהה שהמנח לא תקין, וינסה לתקן אותו.
אך לאורך זמן, הגוף "יתרגל" וגם מערכת הפרופריוספציה "תתרגל" למנח ותחשוב שהוא המנח הנכון! וכך המערכת האוטונומית שלנו, שאמורה לתקן את הפגם, לא תתייחס אליו כי מבחינתה הוא המצב הנכון.
למה זה בעייתי?
כי בצורה כזאת אנחנו מפתחים אינספור הרגלים תנועתיים ויציבתיים לא נכונים. תסתכלו על אנשים מסביבכם, ותראו שכמעט לכולם יש חוסר איזון ביציבה – כתף אחת מורמת או שמוטה, אגן מוטה לצד אחד, פלג גוף עליון מוטה לצד אחד, צוואר מוטה (אחורה, קדימה, הצידה, בסיבוב) וכן הלאה. הביטו גם על הדרך בה הם הולכים – רובנו אימצנו לעצמנו הרגלים לא נכונים, והגוף לא יודע לזהות אותם כי הפרופריוספציה יצאה מאיזון.
כאשר היציבה שלנו לא נכונה לאורך זמן, למרות שהגוף "חושב" שהיא נכונה, מתחילות צרות – בהתחלה כאבי שרירים, אבל אחר כך גם בעיות מורכבות יותר כמו שינויים ניווניים, בעיות בעמוד השדרה, קרעים בשרירים או גידים, וכן הלאה.
אנחנו נתקלים בזה כל הזמן בקליניקה, ואני בטוח שאם תשימו לב, גם אתם תראו את הדפוסים האלה. הכי קל זה לבקש ממישהו לשכב על הגב. שימו לב איך הוא נשכב – האם הגוף שלו ישר? האם האגן מוטה או מסובב? האם כפות הרגליים נמצאות באותו קו, או שאחת גבוהה יותר מהשניה? האם הראש מוטה הצידה? האם הכתפיים מאוזנות?
ברוב המקרים אתם תיווכחו לדעת שהמנח שמרגיש טבעי ו"ישר" למי ששוכב – כלל לא ישר, להיפך. למשל, הראש הרבה פעמים נוטה לאחד הצדדים. אם תיישרו לו את הראש למנח הנכון, הוא ירגיש מוזר, כאילו הוא מוטה לצד השני!
אז מה עושים?
ישנן טכניקות שונות ל"סידור" יכולת הפרופריוספציה של הגוף. בקליניקה אני רואה השפעה מצוינת של תרגילי סוטאי (שיטה יפנית שמסנכרנת בין מערכת התנועה – שריר שלד – לבין מערכת הנשימה, ובכך יוצרת השפעה עמוקה על כל מערכות הגוף כולל מערכת העצבים והפרופריוספציה); וכן שימוש בקינזיוטייפינג. השימוש בקינזיוטייפינג (הדבקת מדבקות אלסטיות על הגוף, שיוצרות גירוי עצבי לעור – שמשפיע על מערכת העצבים לפי עוצמת המתח וכיוון ההדבקה) משפיע באופן עקבי על הפרופריוספציה ובכך מתקן בצורה אקטיבית את תפיסת הגוף במרחב ומשפר את היציבה.
למען האמת, ישנן גם טכניקות דיקור סיני המשפיעות על היציבה (הנפוצה ביותר אצלי בקליניקה היא טכניקת "4 הפינות") וגם הן בתורן משפיעות בצורה עקיפה על פרופריוספציה.
מה אפשר לעשות בבית?
גם אם אתם לא מטופלים קבוע בדיקור / סוטאי / קינזיוטייפינג, אתם עדיין יכולים לתקן את היציבה ואת הפרופריוספציה שלכם, וזאת על ידי תרגול סוטאי עצמי בבית. תרגול יומיומי של 6 התרגילים העיקריים משפיע על כל צירי התנועה והמפרקים בגוף ובכך משפיע ישירות על היציבה, משפר את טווחי התנועה, מקל כאבים ומאזן את התנועתיות.
את התרגילים אתם יכולים למצוא כאן.
כמו כן, תרגילים שמבוצעים על משטח לא יציב (בוסו, חצי כדור, פיתה של פילטיס וכו') גם כן עוזרים בשיפור היציבה והפרופריוספציה.
אנקדוטה קטנה לסיום – אחד המצבים בהם אפשר לראות פגיעה ממשית בפרופריוספציה היא מצב שכרות. אדם שיכור יתקשה ללכת ישר, תפיסת הגוף במרחב שלו תהיה פגועה, וכן ביצוע מטלות פשוטות כמו לגעת עם האצבע באף – יהיו לו קשות או בלתי אפשריות 🙂
