הרבה ספורטאים מגיעים לטיפול בעקבות פציעות שונות. בדרך כלל מדובר בפציעות אקוטיות שמשביתות אותם מפעילות, אך לפעמים גם מדובר בפציעות כרוניות חוזרות או מתמשכות.
ספורטאים מגיבים מהר וטוב לטיפול בפציעות עם דיקור סיני וקינזיוטייפינג, ובכל זאת – בחלק מהמקרים אנחנו רואים התחלת החלמה מהירה ואז ההחלמה "נתקעת".
למה זה קורה? 99% זה לא 100%
ברוב המקרים הדבר נובע מכך שהטיפול גורם למטופל להרגיש שהוא בסדר והוא יכול להסתדר לבד, בעוד המקום לא החלים לגמרי. מה שקורה זה שהמטופל חוזר לפעילות – כי זה המקצוע שלו אם הוא ספורטאי מקצועי, או התחביב שלו – מהר מדי ובעצימות גבוהה מדי, כי הוא חושב שהוא החלים. חזרה מהירה מדי לפעילות עלולה "לתקוע" את הטיפול, להאט את ההחלמה, ואפילו לגרום לנזק גדול יותר.
טיפול ברפואה סינית וקינזיוטייפינג בפציעות ספורט מחיש בצורה משמעותית את קצב ההחלמה הטבעי של הגוף, אבל חשוב לזכור – אין קסמים. כלומר, הגוף חייב לעבור את כל תהליכי ההחלמה מפציעה לפני שאפשר לחזור לפעילות.
דוגמא: למה הברך לא מחלימה?
ספורטאי צעיר ובריא מגיע לקליניקה עם תלונה על כאבים כרוניים בברך בזמן פעילות (ריצה, קפיצה וכו') שאובחנה כדלקת כרונית בגיד הפיקה. הוא מגיע לטיפול במצב שהוא לא יכול לרוץ, ויש כאבים גם בהליכה ובתנועות מסוימות של הברך.
לאחר 2-3 טיפולים בלבד– הכאב חולף כמעט לחלוטין, והופך להיות משהו מאוד מעורפל עד לא מורגש. המטופל מחליט לחזור לפעילות, ומרוב אמביציה הוא חוזר לפעילות מוגברת, ועדיין הכל תקין ואין כאבים – נפלא, לא?
אז זהו, שלא תמיד. מעבר לזה שהמטופל חזר לפעילות מלאה, הוא גם חשב שהוא בריא לגמרי ולכן הפסיק להגיע לטיפולים, וזו הבעיה ברוב המקרים: אנחנו שוכחים מהר מאוד שיש בעיה כרונית, וששום בעיה כרונית לא יכולה להפטר במהירות כ"כ גבוהה. כן יכולה להיות הטבה משמעותית – הפחתת הדלקת, הפגת הכאב, שיפור טווחי התנועה ויכולת הגוף להתמודד עם הפציעה, יחד עם זאת – ריפוי מלא של בעיה כרונית דורש זמן.
אותו ספורטאי הפסיק את הטיפולים כי הוא הרגיש טוב, חזר לפעילות והכל היה מושלם מבחינתו. עד ש… באימון הוא עשה תנועה לא נכונה עם הברך, ושוב הדלקת התפרצה, רק שעכשיו היה הרבה יותר קשה לטפל בה. מה שקרה במקרה הזה הוא שהגוף לא החלים לחלוטין מהפציעה והועמס עליו עומס גדול מדי, ובנוסף לא בוצעו מספיק תרגילים לשיקום הפציעה, וכך הפציעה החריפה.
אז איך להמנע מפציעה חוזרת?
כאשר ספורטאי (ולא רק ספורטאי) מגיע לטיפול, הוא חייב להבין שלכל פציעה יש תהליכים ושלבים בהחלמה. הגוף חייב לעבור את כל התהליכים לפני שהוא יכול לחזור לפעילות. כלומר, גם אם מרגישים 99% טוב, זה עדיין לא 100% ולכן יש סיכוי שהפציעה תחזור אם היא לא תטופל עד הסוף.
לכן, כאשר כבר פונים לטיפול, והטיפול יעיל ומפחית את הכאבים בצורה משמעותית ונדמה שהכל בסדר – צריך לחזור לפעילות באופן הדרגתי ומבוקר, ותוך כדי כך להמשיך ולהגיע לטיפולים כדי לוודא שהגוף מצליח להתמודד עם הפעילות ובנוסף לתמוך בו במידה והפציעה מתחילה "להרים ראש".
מעבר לכך, כמעט מיותר לציין שלאחר פציעה רצינית חובה לבצע תרגילים לשיקום. דיקור סיני וקינזיוטייפינג יעילים מאוד בזירוז ההחלמה, הפחתת הדלקת, הכאב, שיפור טווחי התנועה ומניעת הצטלקויות, אך הם אינם יכולים לעשות עבור המטופל את העבודה של חיזוק שרירים תומכים כדי למנוע פציעה חוזרת.
מעבר לכך, עוד נקודה חשובה – ברגע שיש פציעה רצינית, המקום הפגוע הופך להיות "הנקודה החלשה" של הגוף. כלומר, ייתכן מצב טבעי שבו המקום יהיה רגיש יותר מבעבר ויהיה צורך לשים עליו יותר דגש ותשומת לב – גם באימונים וגם בטיפולים.
אני חוזר שוב: מטופל (ספורטאי מקצועני או לא) שמגיע לטיפול חייב להבין – שאמנם הטיפול עוזר מאוד להחלים, מזרז את התהליך ולפעמים נראה כמו "קסם" – אבל הגוף צריך את כל שלבי ההחלמה על מנת לחזור לפעילות, וגם אחרי שמרגישים טוב – כדאי מאוד להמשיך להגיע לביקורת ותחזוקה מדי פעם, כדי לוודא שהכל עדיין תקין ולשמור על המצב הקיים. בצורה זאת לא "צוברים" או מושכים פציעות שהופכות להיות מטרד ומגבילות את הפעילות היומיומית והספורטיבית.