אריה (שם בדוי) , בן 45 העובד בעבודה פיזית מזה שנים, הגיע לטיפול בעקבות פריצות דיסק ב-4 חוליות בגב התחתון.
אריה לא סבל מאוד מכאבי הגב, אלא יותר מההקרנה לשוקיים, בעיקר לשוק ימין החיצונית. הוא סיפר שקשה לו לקום מהמיטה וכל התחלת תנועה (הליכה, למשל) מלווה בכאבים עזים. אין ספק שאיכות חייו נפגעה מאוד.
פריצות הדיסק היו קיימות כבר זמן רב אצלו, מזה למעלה מ-15 שנה, אך לאחרונה החלה ההחמרה.
החלטתי לטפל בו באמצעות שיאצו, טווינה, כוסות רוח ועיסוי תאילנדי. ברוב הטיפולים היתה התייחסות בעיקר לרגליים, לבטן, ומעט יחסית לגב. נוכחתי לגלות כי הבטן היתה נוקשה מאוד, אך המטופל לא סבל מעצירות או מבעיות כלשהן ממערכת העיכול. במהלך הטיפולים א' נפתח וסיפר כי הוא סובל מהמון סטרס, דאגות, בעיות שינה ושינויים במצבי הרוח. א' הוא מסוג הטיפוסים ש"שומרים הכל בבטן", מופנם ונוטה להדחיק, ולפעמים סובל מהתפרצויות כעס.
בעקבות זאת עיקר הטיפול התבצע דרך לחיצות עמוקות בבטן, בעיקר בבטן התחתונה.
במשך סדרת הטיפולים היה שיפור קל בלבד ברמת הכאבים. אמנם הגב לא כאב בכלל, אבל ההקרנה לרגליים היתה קשה מנשוא. אולם, לאחר 9 טיפולים, חל השינוי. כמעט באופן פתאומי, ההקרנות פחתו משמעותית.
בשלב זה, המלצתי לאריה להוריד את מינון הטיפולים ולהגיע פעם ב-3 שבועות עד חודש, ולא כל שבוע, על מנת לשמור על המצב הקיים. במקביל, המטופל חזר בהדרגה לפעילות גופנית תוך התייחסות מיוחדת לחיזוק שרירי הבטן התחתונה.
לאט לאט, מינון הטיפולים ירד עוד יותר, עד ש-א' הגיע למצב בו הוא לא צריך להגיע על בסיס קבוע. עם זאת, ההמלצה היא להמשיך ולהגיע לתחזוקה שוטפת, על מנת שהכאבים לא יחזרו.
זוהי דוגמה מצויינת לשני דברים חשובים: האחד, כשיש בעיות בגב, לא צריך לטפל דווקא בגב, אלא למצוא את גורם הבעיה (במקרה הזה, היתה חסימה בבטן). דבר שני, כאשר אנחנו סובלים ממשהו, יש להקפיד להגיע לסדרת טיפולים שבועית ולא להתייאש אם אין שיפור דרמטי ישר בהתחלה, היות והשינוי יכול לקרות בשלב מאוחר יותר וחשובה ההתמדה. בנוסף, כאשר יש שיפור, אין להזניח את עצמנו ולהמשיך להגיע לטיפולים במינון נמוך יותר לצורך תחזוקה.
