הרבה מטופלים מגיעים אלינו לקליניקה עם בעיות כאלה ואחרות או פציעות, ומספרים שהם עשו בדיקות בהמלצת הרופא. בחלק גדול מהמקרים, לצערנו, הבדיקות שבוצעו לא מספיקות לאבחון אמיתי של הבעיה, או שהן בכלל לא הבדיקה שהיה צריך לבצע מלכתחילה.
אז, הגיע הזמן לעשות סדר בבלגאן! במאמר הקצר הזה נפרט את סוגי הבדיקות העיקריות, מה הן בעצם בודקות, מה ההבדלים ביניהן, מה כדאי לבקש מהרופא בכל סוג של פציעה, וגם – האם הן מסוכנות (מבחינת קרינה, למשל).
הבהרה: לצורך הטיפול ברפואה סינית, ברוב המקרים אין צורך לדעת מה האבחנה המערבית, היות והטיפול מתבצע לפי אבחון סיני ולא מערבי. לפעמים אנחנו ממליצים למטופלים לבצע בדיקות כדי שהם יידעו מה יש להם, וכן כך יהיה יותר קל לדעת אם בכלל אפשר לעזור באמצעות רפואה סינית, ואם כן – מה הפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה ומשך הטיפול). דוגמא – כאבים בכתף: לצורך הטיפול אין צורך לדעת אם יש קרע, מתיחה, דלקת או צביטה של הכתף, היות והמחטים לא "יודעות" מה ההבדל, הן רק יודעות איך לתקן את המקום הפגוע. יחד עם זאת, במידה ויש דלקת כתוצאה מעומס יתר (נפוץ מאוד) – הטיפול יהיה קצר ומהיר יותר מאשר אם יש קרע או שינוי ניווני.
בדיקות הדמיה עיקריות לאבחון בעיות אורתופדיות ופציעות ספורט
בדיקות ההדמיה הנפוצות ביותר הן:
- צילום רנטגן
- בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)
- בדיקת אולטרסאונד
- בדיקת תהודה מגנטית – MRI
- מיפוי עצמות
- בדיקת הולכה עצבית EMG
צילום רנטגן
צילום רנטגן של ברך
צילום רנטגן (x-ray) הוא כנראה הבדיקה הנפוצה ביותר שניתנת די כברירת מחדל כשמגיעים לאורתופד. בבדיקה משודרות קרני רנטגן כלפי הגוף, ומאחורי הגפה המצולמת נמצא לוח מיוחד.
צילום רנטגן למעשה בודק רקמות קשות – כמו עצמות, סחוסים ושיניים. באמצעות צילום רנטגן ניתן לאבחן אם יש שברים, סדקים, שינויים במבנה העצמות והמפרקים, קרעים בסחוס, חורים בשיניים – ולמעשה כמעט כל דבר שמערב רקמה קשה.
צילום רנטגן אינו בודק רקמות רכות – כגון רצועות וגידים, כלומר – לא ניתן לאבחן באמצעות צילום רנטגן נזק לרקמות אלה, כגון קרע ברצועות, שרירים או גידים, או דלקות בהן.
מתי כדאי לבצע צילום רנטגן?
בכל מקרה בו יש חשד לנזק לרקמה קשה כפי שפורט לעיל. לדוגמא – לאחר נפילה וחבלה בגפיים, כדאי לבדוק אם יש שבר או סדק; במקרים של כאבי מפרקים כרוניים – לבדוק האם יש שחיקה של המפרקים ועל ידי כך לאבחן אם יש אוסטאוארתריטיס (דלקת פרקים כתוצאה משחיקה); לראות אם יש בעיות בעמוד השדרה כגון עקמת, דחיסה של חוליות, ולפעמים גם ניתן לראות אם יש נזק לדיסק שבין החוליות (פריצת דיסק, בלט דיסק, החלקה של חוליות – ספונדלוליסטזיס, וכד').
בעת צילום רנטגן הגוף חשוף לקרינה אלקטרומגנטית, ולכן חובה לכסות איזורים רגישים.
בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת – C.T
בדיקת CT היא למעשה שכלול של צילום רנטגן. בבדיקה מתבצע צילום של 360 מעלות של האיזור אותו רוצים לאבחן, וגם כאן נעשה שימוש בקרני רנטגן.
הבדיקה נועדה לאבחן את פנים הגוף, ובזה היא שונה מהותית מרנטגן. התמונה המושגת, כאמור, נותנת זוויות רבות, ועל כן הבדיקה משמעותית יותר מדויקת מצילום רנטגן רגיל.
מה ניתן לאבחן באמצעות בדיקת CT, ומה לא?
בדומה לצילום רנטגן, גם בדיקת CT מאבחנת בעיקר רקמות קשות, אך ברמת דיוק גבוהה יותר בהרבה. בנוסף, ניתן לבדוק גם את מצב האיברים הפנימיים וגם רקמות רכות, אך כאן יש צורך בשימוש בחומר ניגוד המוזרק לגוף או שהמטופל שותה.
מתי כדאי לבקש בדיקת CT?
במקרים חמורים של טראומה וחשש לנזק משמעותי, במקרים של כאבים כרוניים בפרקים ומפרקים, ובנוסף במקרים של כאבי ראש לא ברורים, סחרחורות או תופעות נוירולוגיות (מבצעים CT לראש או צוואר).
כמו כן, בחלק גדול מהמקרים צילום רנטגן, כאמור, לא נותן תמונה מספיק מדויקת, ולכן גם אם ביצעתם כבר צילום רנטגן ועדיין אין אבחנה, ייתכן ובדיקת CT כן תיתן תשובות. דבר זה אנחנו רואים במקרים של נזקים למיניסקוס בברך, סחוסים, פריצות דיסק, בלטי דיסק ובעיות נוספות של עמוד השדרה – הרי בצילום רנטגן מצלמים רק כמה זוויות בודדות, ויכול להיות שאת הבעיה ייראו רק בזווית ספציפית שלא צולמה ברנטגן.
בדיקת CT נחשבת להרבה פחות בטיחותית מרנטגן, היות וכמות הקרינה בה גבוהה פי כ-500 מאשר צילום רנטגן רגיל, לכן היא אינה ברירת המחדל של הרופאים, ומומלצת רק בתנאי שלא נמצאו ממצאים ברנטגן.
בדיקת CT אסורה לנשים בהריון בגלל הקרינה.
בדיקת אולטרסאונד
בדיקה זו היא בדיקה בטוחה לשימוש היות ואין בה קרינה אלקטרומגנטית. נעשה שימוש בגלים על-קוליים (אולטרא-סאונד) המוקרנים לאיזור הפגוע, באמצעות מכשיר המוצמד לגוף (מורחים ג'ל על העור לפני השימוש במכשיר).
בדיקת אולטרסאונד חשובה מאוד לאבחון פגיעה ברקמות רכות – גידים, שרירים, רצועות, והיא נחשבת לדי מדויקת.
באמצעות בדיקת אולטרסאונד ניתן לאבחן קרעים, דלקות ונפיחויות בשרירים, גידים ורצועות, וכן אם יש נוזלים במפרק או ברקמה.
זהו ההבדל הגדול ביותר בין צילום רנטגן לבין אולטרסאונד – בעוד רנטגן מאבחן רקמות קשות, אולטרסאונד מאבחן רקמות רכות.
מתי כדאי לבצע בדיקת אולטרסאונד?
במקרים של חשד לנזק לרקמה רכה – למשל כאבים בכתפיים (לבדוק אם יש דלקת או קרע בגידים או בשרירים), כאבי ברכיים שלא אובחנו ברנטגן (תיתכן פגיעה ברצועות או גידים), כאבים במרפק או במפרקים שונים.
הרבה פעמים לפי סיפור המקרה של המטופל ייתכן שנמליץ על ביצוע אולטרסאונד, למשל במקרה של טראומה ישירה לברך במהלך פעילות גופנית (לאחר שבוצע רנטגן ונשלל שבר).
בדיקת אולטרסאונד הינה בדיקה בטיחותית היות ואין שימוש בקרינה.
בדיקת תהודה מגנטית – MRI
מכשיר MRI – בדיקת תהודה מגנטית
בדיקה זו נחשבת לבדיקת ההדמיה המדויקת ביותר, והיא גם כנראה היקרה ביותר ולכן קשה יותר להשיג אותה בקופות החולים.
בבדיקת MRI המטופל מוכנס לתוך מעין "מנהרה", ומתבקש לא לזוז. במהלך הבדיקה נעשה שימוש במעין מגנט ענקי ש"מכוון" את כל התאים בגוף לאותו כיוון, והמחשב של המערכת יודע למפות את התאים ובכך לתת תמונה תלת-מימדית ומדויקת של האיברים.
לרוב, בדיקות MRI מתבצעות רק לאחר שכל הבדיקות האחרות לא העלו ממצאים, והבעיה טרם נפתרה; בנוסף במקרים קשים של סחרחורות, כאבי ראש, מיגרנות, כאבים עצביים חזקים – על מנת לשלול גידולים סרטניים או שפירים.
בדיקת MRI נחשבת לבטוחה לשימוש היות ולא נעשה שימוש בקרינה אלקטרומגנטית, אך היא אינה נעימה היות ובמהלך הבדיקה יש רעשים חזקים מהמכונה. הבדיקה בטוחה לנשים בהריון.
מיפוי עצמות
בדיקה הנועדה לאבחן תהליכים שונים בעצמות ומפרקים (למשל שברים קטנים או שברי מאמץ, שאינם נראים ברנטגן), בעיות באספקת דם, דלקות מפרקים וכן גידולים סרטניים, גרורות, זיהום בעצם או מחלות של העצמות.
בבדיקה מוחדר חומר רדיואקטיבי דרך הוריד, הנקלט לעצמות, ובכך המערכת יודעת למפות את האיזורים הנבדקים.
כמות החומר המוזרקת היא קטנה מאוד ולכן הבדיקה נחשבת לבטוחה, כל עוד לא מבצעים אותה בתדירות גבוהה.
מתי נבצע מיפוי עצמות?
כאשר בדיקות הרנטגן ו- CT לא העלו ממצאים, או כאשר יש חשד לתהליכים סרטניים בעצמות. ניתן גם לאבחן באמצעות בדיקה זו טרשת נפוצה.
בדיקת הולכה עצבית EMG / NST
בדיקות אלו נועדו לבדוק האם יש פגיעה בעצב מסוים בגוף, הגורם לבעיות נוירולוגיות כגון נימול, זרמים, תחושת שריפה, קור, חוסר תחושה או כאבים בגפיים או איזורים שונים בגוף.
בדיקת NST היא בדיקת הולכה עצבית, הבודקת את תפקוד העצבים הפריפריאלים (היוצאים מעמוד השדרה ומעצבבים את כל הגוף והגפיים). הבדיקה בודקת שני דברים – הולכה סנסורית (תחושתי) והולכה מוטורית (תנועתית) של העצבים. בבדיקה מוחדרות מחטים במקומות שונים לאורך העצב ונמדדת הפעילות ביניהם, על ידי גירוי חשמלי.
בדיקת EMG הינה בדיקת השרירים עצמם. בבדיקה מוחדרת מחט לשריר הפגוע, ונמדדת הפעילות העצבית הנוצרת על ידי סיבי השריר. המטרה היא לאבחן האם מקור הבעיה הוא בשריר עצמו, או בעצבים המשפיעים על השריר.
מתי כדאי לבצע בדיקת EMG / NST?
כאשר יש חשד לנזק נוירולוגי לעצב פריפריאלי, למשל נימול / כאב / זרם וכו' בגפיים – זרועות, כף יד, אצבעות (ניתן לדעת כך אם הבעיה בצוואר, במרפק, בכתף או בשורש כף היד).
בדיקה זו מאבחנת בצורה די מדויקת, למשל, את תסמונת התעלה הקרפלית.
בדיקת EMG נחשבת לבטוחה לשימוש היות ולא נעשה שימוש בקרינה.
לסיכום – מתי כדאי לבצע את כל אחת מהבדיקות הנ"ל?
ברגע שמבינים איזה רקמות ומבנים כל בדיקה יודעת לאבחן, די פשוט לזכור מה כדאי לעשות:
- חשד לנזק לרקמה קשה – שבר, סדק, שינוי ניווני בעצמות – בדיקת רנטגן.
- חשד לנזק לרקמה רכה – רצועות, גידים, שרירים – בדיקת אולטרסאונד.
- חשד לנזק לרקמה קשה שלא אובחן ברנטגן – למשל בעיות בעמוד השדרה, שינויים ניווניים, חשד לקרע במיניסקוס או סחוס – בדיקת CT.
- חשד לבעיה עצבית פריפריאלית – בדיקת הולכה עצבית, EMG.
- חשד לשברי מאמץ, סדקים, בעיה באספקת דם לגפיים, גידול בעצמות, גרורות, זיהום בעצם או כאבים בלתי מוסברים בעצמות – בדיקת מיפוי עצמות.
- בדיקה שמאבחנת בצורה מדויקת את רוב הפתולוגיות – בדיקת MRI.
אני מקווה שבפעם הבאה שתגיעו לאורתופד, תדעו אילו בדיקות לבקש ממנו 🙂
